<h1>רבינו ירוחם מישרים נ"ל ח"א</h1>
<h2>דף לז.</h2>
ב' שהפקידו אצל א' ובא אחד ליטול חלקו אין שומעין לו אלא אי איתי' לחבריה ושמעי לא אתא שליחותיה עבד ובכולה משתעי דינא בהדי ואי מודה יהיב ליה כולי' ממונא דכיון שידע חברו שתובע לו זה ולא בא אינו קפיד על זה וניחא ליה מה שעושה אחד מהם ואם נשבע לאחד נפטר מכולן שבועות. האומר לחבירו הפקדתי אצלך זה הממון שבידך והלה אומר שלי הוא אפילו אינו אמוד הרי הוא בחזקתו דאימר מציאה הוה ואפילו אמר סימן מובהק כתובות [פ"ה ע"ב].
<h2>דף מג:</h2>
המפקיד אצל חבירו הפקדון בחזקת המפקיד אף על פי שהוא אמוד ואם המפקיד היה אריס משו' אדם וידוע לפי הנראה לעין כי אין לו לזה האריס שום דבר אלא הכל מבעל הבית אין אומרי' של פלוני הוא שהו' היה אריסו וזה האריס לא היה אמוד אלא הרי הוא בחזק' האריס שהפקידו ואם מת ינתן לבניו לא לאותו פלוני שהיה אריסו הוא ולא לבניו ויש ללמוד מכאן לאלו בני בית הנקראים מיור"דומו שאם הפקיד שום דבר או יש לו שום דבר שהכל בחזקת שהוא שלו זולתי אם נודעו שהוא מאותו בעל הבית בבירור ואפילו שלא היה אמוד וידוע שאין לו שום דבר אלא מאותו בעל ואם מת ינתן לבניו של אותו מיורדומו מההוא עובדא דירושלמי דבר זיזא [ב"ק פ"ו ה"ז] קמא. המפקיד אצל חבירו ואינו יודע הנפקד מה היה בשק ונאב' בעני' שחייב לשלם נשבע ונוטל מפקיד, ולא נאמר דהוה ליה שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם מאחר שמודה בשק ואומר שלא היה יודע מה היה בתוכו ויטול מפקיד בלא שבועה, כי לא אמרינן שבועה שאינו יכול לישבע משלם אלא בדבר שהיה יכול לדע' כגון חמשים ידענא וחמשים לא ידענא כמו שכתבתי במקומו אבל בכאן כמה אנשים מפקידין אצלם תיבות ושקים צרורין ואינן מרגישין במה שבתוכן ולפיכך אינו נוטל בלא שבועה. וכל זה בשטוען נפקד שלא היה יודע מה היה בתוכו אבל טוען בודאי נשבע נפקד דהכי הוה וכמו כן אם לא נאבד ומפקיד טוען דבר גדול ונפקד טוען ודאי לא היה בו אלא זה נשבע נפקד כמו מה שהנחת אותה כל זה פשוט בירושלמי. וכתב הרב רבי משה בר מימון [שאלה ופקדון פ"ה ה"ז] ואם מת מפקיד וטוענין בניו שמא מרגליות היו בו ונפקד אומר שמא זכוכית היה בו שנשבע נפקד (בטענת) [בתקנת] חכמים שאינו ברשותו ויכלול בשבועתו שאינו יודע בודאי שהיה בו יותר ממה שהוא מודה וישלם מה שהודה בו וכן כל כיוצא בזה עד כאן. ועוד כתב כי הכא נשבע בעל הפקדון בעבור שאם היה טוען שומר ודאי זכוכית היה היה נשבע היס' דהוה ליה כטענו חטים והודה בשעורים אבל טוען בעל הפקדון כך וכך היו והשומר טוען שאינו יודע כמה היו הוה ליה שבועה שאינו יכול לישבע ומשלם ונוטל בלא שבועה מפקיד ומחרים כמו שכתבתי ויהיו כמו אמודין וכתב וכן הורו רבותינו וכן עיקר. ולדברי התוספות אפילו בשניהן טוענין בריא ויש עדים מהפקדון ויודעי' שפשע בו ולא ידעו מה היה בכלי שהפקיד לו ישבע ויטול מפקיד קמא שבועות.
<h2>דף מה:</h2>
המפקיד אצל חבירו בשטר נאמן לומ' החזרתיו לך ובשבועת התורה מגו דיכול לומ' נאנסו ואינו יכול לומ' שטרי' בידי מאי בעי ואם היה אומר נאנסו פטור בשבועת התור' אפילו יש לו עליו שטר. וכתב הרב רבינו משה בר מימון בשכירו' פ"ב [הי"ב] שאם היה בענין שלא היה נאמן השומר לומר טענה שיפטר בה אבל נתחיי' להבי' ראי' אינו נאמן לו' החזרתי אבל ישב' בעל השטר בנקיטת חפץ שלא החזיר לו וישלם ואין לך מי שנשב' מתוך שיכול לומר כך וכך וישבע בנקיטת חפץ אלא זה השומר שיש עליו שט' ע"כ בתרא שבועות.
